ג'נט מק'קרדי

ג’נט מק’קרדי (Jennette Mccurdy) נולדה ב־26 ביוני 1992, היא סופרת אמריקאית ושחקנית לשעבר, שהתפרסמה ככוכבת ילדים ונוער של ערוץ ניקולודיאון. 

פריצת הדרך שלה הגיעה עם גילום דמותה של סאם פאקט בסיטקום המצליח "iCarly" (איי קרלי 2012–2007), תפקיד שזיכה אותה בארבעה פרסי בחירת הילדים של ניקולודיאון. 

היא חזרה לגלם את אותה דמות בסדרת הספין־אוף "Sam & Cat" ‏(סאם וקאט 2014–2013), ולאחר מכן עזבה את ניקולודיאון. 

במקביל הופיעה בסדרות נוספות כמו Malcolm in the Middle", "Zoey 101" "Lincoln Heights", "True Jackson VP ו־"Victorious" (מלקולם באמצע, זואי 101, לינקולן הייטס, טרו ג'קסון, ויקטוריוס).

בהמשך דרכה הפיקה, כתבה וכיכבה בסדרת הרשת "What’s Next for Sarah?" ‏(מה הלאה בשביל שרה? 2014), והובילה את סדרת המדע הבדיוני "Between" ‏(בין לבין 2016–2015).

לצד המשחק, מק’קרדי פיתחה גם קריירה מוזיקלית, בשנת 2009 הוציאה את סינגל הבכורה העצמאי שלה "So Close" (כל כך קרוב) ולאחריו את ה־EP ‏"Not That Far Away" ‏(לא כזה רחוק – 2010).

 ב־2012 הוציאה EP ואלבום אולפן הנושאים את שמה, כאשר הסינגל "Generation Love" (דור האהבה) הגיע למקום ה־44 במצעד "Billboard Hot Country Songs".

בשנת 2018 פרשה רשמית מעולם המשחק כדי להתמקד בכתיבה ובבימוי. 

בשנת 2022 פרסמה את ספר הזיכרונות האוטוביוגרפי "אני שמחה שאמא שלי מתה”, שהפך לרב־מכר בינלאומי וזכה לשבחים רבים על העיסוק הכנה בלחצים שחוותה ככוכבת ילדה ובמערכת היחסים המתעללת עם אמה. 

בשנת 2025 החלה לעבד את הספר לסדרת טלוויזיה באותו שם, ובכך סימנה פרק חדש בקריירה שלה כיוצרת וכותבת.

חיים אישיים:

בשנת 2013 ניהלה ג’נט מק’קרדי מערכת יחסים קצרה עם שחקן הכדורסל האמריקאי אנדרה דראמונד. 

מעבר לכך, חייה האישיים הושפעו עמוקות מהקשר המורכב והכואב עם אמה, אותו תיארה כקשר קרוב אך מתעלל וככזה שהיה “ציר חייה”. 

כאשר הייתה פעוטה, אמה אובחנה כחולה בסרטן השד ועברה טיפולים קשים, ובהמשך חזר הסרטן בשנת 2010. 

אמה נפטרה בשנת 2013, כאשר מק’קרדי הייתה בת 21.

מק’קרדי חשפה כי לאורך ילדותה ונעוריה חוותה התעללות רגשית ומינית מצד אמה. 

לדבריה, אמה דחפה אותה לעולם המשחק כבר בגיל שש, הן מסיבות כלכליות והן מתוך רצון להגשים חלום אישי, והייתה אובססיבית להפיכתה לכוכבת. 

היא סיפרה כי אמה תרמה להתפתחות הפרעת האכילה שלה כאשר הנהיגה עבורה הגבלת קלוריות כבר מגיל 11. 

עד גיל 17, אמה נהגה לבצע בה בדיקות גופניות פולשניות באמתלה רפואית ולא אפשרה לה פרטיות בסיסית, חוויות שמק’קרדי הגדירה כחלקים הקשים ביותר לכתיבה בזיכרונותיה.

בספר הזיכרונות שלה משנת 2022, “אני שמחה שאמא שלי מתה”, הרחיבה מק’קרדי על השליטה והפגיעה שחוותה, וכן חשפה כי רק לאחר מות אמה גילתה שאביה החוקי אינו אביה הביולוגי. 

בזיכרונותיה היא מזהה את אביה הביולוגי כמוזיקאי ג’אז בשם אנדרו, אותו פגשה לפחות פעם אחת. 

הספר זכה להצלחה רבה ולשבחים על הכנות והעיסוק הישיר בטראומה, והפך לאבן דרך בהגדרת זהותה מחדש כיוצרת וכסופרת.